אז אתם מתכננים את הטיול שלכם ליפן או שזה החלום שלכם אבל אתם לא יודעים אם זה ישים. לשם כך, חיברתי לכם כאן רשימה של מיתוסים מוכרים על יפן. לצידם גם הסברים ללמה המיתוסים האלה שגויים (או שגויים למחצה). אני ממליצה לכל אחד שמתכנן את הטיול שלו ביפן שקודם יקרא את הפוסט הזה לפני שהוא ניגש לתכנון. אז יאללה – בואו ניגש ישר לעניינים –
יפן יקרה
אחד המיתוסים הנפוצים על יפן, הוא שיפן היא מדינה יקרה. ייתכן והדבר היה נכון בשנות ה-80 כאשר המחירים ביפן היו בשמיים, אבל הוא לא בהכרח נכון בזמנים שלנו. עכשיו, אני לא הולכת להכליל ולהגיד שהכול זול. מכיוון שביחס למדינות אחרות במזרח אסיה היא בהחלט יותר יקרה. שכן, הלינה לא זולה במיוחד ונוסף על כך הרכבות המהירות (השינקנסן) ממש לא זולות. אבל עם זאת, סביר להניח שזה הדבר היקר ביותר שתוציאו עליו כסף ביפן.
וכמו כל יעד אחר, כמות הכסף שתוציאו תלויה בכם. האם אתם רוצים לישון במלון 5 כוכבים או מוכנים להסתפק בהוסטל של 3 כוכבים? לכן אם אתם רוצים להשאיר את ההוצאות למינימום – זה לגמרי אפשרי.
יפן מתקדמת טכנולוגית
כן היפנים הם אלה שהמציאו ושיווקו המון טכנולוגיות מתקדמות. כמו למשל, מרבית האסלות ביפן הן הרבה יותר מתקדמות מהאסלה הממוצעת בישראל. צעד אחד בשכונת אקיהברה (Akihabara), שכונת “החשמל” בטוקיו, תגרום לכם להסיק שיפן בכללותה היא מתקדמת טכנולוגית. אבל בת’אכלס… אני נוטה שלא להסכים לטענה זו מכמה סיבות –
מספיק להגיע ליפן במשך קיץ אחד כדי להבין שהמדינה לא כזאת מתקדמת טכנולוגית.
הייתי ביפן פעמיים בעונת הקיץ, וכאשר נמצאים במקומות שהם לא תיירותיים, תיראו שאין כמעט שימוש במזגנים. ניתן להסיק שלמרות שהמדינה מציגה את עצמה כמתקדמת טכנולוגית, היא עדיין לא עומדת בקצב ההתחממות הגלובלית.
גם עצם העובדה שהמדינה היא לא חברותית לכרטיסי אשראי, מוכיחה שיפן היא לא נוהגת כמדינה מודרנית מערבית אחרת.
לסיכום, אל תצפו לאיזו נסיעה לעתיד כאשר תיסעו ליפן. תצפו לנגיעה של עתיד במדינה שהיא כולה עבר.
אם אתם לא נוהגים לפי האתיקה היפנית אתם פוגעים בכבוד שלהם
שמעו, מצד אחד יש לא להכיר כללי התנהגות במדינה מסוימת ומצד שני, יש חוסר טקט. אם לא תורידו נעליים בכניסה למקום כלשהי כי פשוט לא שמתם לב שצריך להוריד נעליים, אף אחד לא ירגיש שפגעו לו בכבוד. או אם תשאירו טיפ למלצרית שלכם כי נהניתם מהשירות שלה, היא לא תיעלב.
היפנים מראש לא מצפים מזרים להכיר כללי התנהגות יפנית. אז אם אתם עושים משהו לא כשורה, אל תרגישו יותר מדי רע. אז כל מה שעליכם לעשות זה להתנצל וללמוד להבא. מה שחשוב אבל זה לא לדבר בטלפון בתחבורה הציבורית.
אסור להיכנס עם קעקועים למעיינות החמים (אונסן)
מה שאני הולכת לעשות כאן זה לא לשבור את המיתוס לחלוטין, אלא אני הולכת לעשות זאת חלקית. ואני אסביר גם למה.
לאורך ההיסטוריה, קעקועים נחשבו ל-BIG NO NO בתרבות היפנית. החוק הלא כתוב היה שלמי שיש קעקועים הוא פושע. ואכן כן, כאשר אונסנים אוסרים את כניסתם של אנשים עם קעקועים, הכוונה היא לאסור את כניסתם של עבריינים.
אולם החשיבה הזו היא מאוד מיושנת. אם תסתובבו היום ביפן בקיץ תוכלו לראות פה ושם צעירים יפנים עם קעקועים. השאלה היא האם הם יכולים להיכנס לאונסנים? טוב את זה לא באמת חקרתי.
במרבית האונסנים תוכלו לראות שלט שרשום לכם – אם יש לך קעקועים, אתה לא יכול להתרחץ באונסן. ורבים חוששים מהאיסור הזה גם אם יש להם קעקוע קטן. אבל חבר’ה, הסירו דאגה מלבכם – זה לא כזה נורא!
היום היפני הממוצע פוגש זרים לעיתים קרובות, ולהמון זרים יש קעקועים – אין מה לעשות! כיצד הם מצפים להעלות את כמות התיירים ביפן אם הם ידחו זרים מלהיכנס לאחד הדברים הכי מושכים לעשות ביפן? הם יצטרכו לעשות שינוי בגישה. ואכן כן, לאחרונה יותר ויותר אונסנים מקבלים זרים בעלי קעקועים ללא כל בעיה.
אני יכולה להעיד על עצמי, שאני בעלת קעקועים, ומעולם לא סילקו אותי מאונסן. ותאמינו לי הייתי בהמון אונסנים מאז הקעקוע הראשון. לכן – הסירו דאגה מלבכם חבריי המקועקעים.
כן יבהו בכם, אבל סביר להניח לא רק בגלל שיש לכם קעקועים – אלא כי אתם זרים. גם בי בוהים, אל תרגישו מובכים ותתנו להבעות הפנים של הסובבים אתכם להשפיע על חווית האונסן שלכם.
אך יש כאן הסתייגות – רק בגלל שאני אומרת לכם שמעולם לא סילקו אותי מאונסן, לא אומר שבוודאות זה לא יקרה לכם. לפי החוק, מותר למנהלי האונסן לדחות את כניסתכם אם יש לכם קעקועים. אבל סביר להניח שהם לא יעשו זאת.
עם זאת, מה שבפועל קורה זה שבמידה ומדובר באתר שבו יש המון ילדים שמתרחצים ויש לכם קעקועים, סביר להניח שצוות העובדים יגיד לכם שאתם לא רשאים להיכנס אלא אם כן תכסו את הקעקועים. ובהחלט אפשר לכסות את הקעקועים עם מדבקות שאפשר למצוא בבתי מרקחת ביפן. אבל מניסיון, עם קעקועים קטנים אין בעיה.
אם בכל זאת אתם חוששים “לנסות את מזלכם” יש מספר אונסנים שהצהירו שהם מאפשרים כניסה של בעלי קעקועים. תוכלו לחפש לפי אזורים כאן.
חייב ללמוד להשתמש במקלות אכילה
ללמוד להשתמש במקלות אכילה (Hashi ביפנית) זה אכן יעזור וימנע מבוכה. אבל אף אחד לא הולך לשפוט אתכם על כך שאתם לא יודעים לאכול עם מקלות אכילה. הם יודעים שאתם זרים ושיש לנו תרבות אכילה אחרת. לכן, אל תרגישו רע אם טרם למדתם להשתמש במקלות, או שאתם פחות מסתדרים עם המקלות.
אני לא אשקר, יש מסעדות שלא מספקות לכם סכו”ם, אבל זה נדיר מאוד. ומדובר במסעדות שנמצאות בעיקר באזור הכפרים הלא – תיירותים. במידה ואתם נוסעים למקומות שכאלה אני ממליצה לקחת אתכם סכין ומזלג בתיק במידת הצורך. אחרת – אין באמת צורך במקלות אכילה.
חייב לקנות Japan Rail Pass
אני יודעת, גם לי לקח שנים עד שהבנתי שהפאס לא תמיד משתלם לי.
אחת הסיבות העיקריות ללמה יש סטיגמה שיפן יקרה מדי היא בגלל הרכבות. רכבות השינקנסן, אולם היא מאוד נוחה כאמצעי תחבורה בין אזורים שונים ביפן, היא גם האופציה היקרה ביותר. אך היא לא הדרך היחידה להתנייד ביפן (לא לשכוח לקרוא את הפוסט המדריך להתניידות בין-עירונית).
יש מספר פתרונות עבור אלה שמבקשים לטייל בין האזורים ביפן. אבל פתרונות אלו דורשות יצירתיות מסוימת והכרה כללית עם המפה של יפן.
היפנים תמיד מתנהגים באלגנטיות ובכבוד
כן כל הטקסי התה האלה נורא אלגנטיים, וזה נראה שכל אנשי העסקים האלה הם נוהגים בשליטה עצמית ובטקט. אך מספיק לצאת ברובע רופונגי (Roppongi) שבטוקיו, כדי לראות אנשי עסקים שותים כמויות של אלכוהול עד כדי מבוכה. ואם תסתובבו בשעות יותר מאוחרות של הלילה תוכלו לראות אותם נרדמים ברחובות או נרדמים עליכם ברכבת התחתית. מדובר לא רק אנשי עסקים גברים, מדובר גם בנשים. אל תופתעו אם אתם רואים אישה בלבוש של חליפה מתהלכת בזיגזגים בערבים.
חייב לנסוע דווקא בתקופת פריחת הדובדבנים
תקופת פריחת הדובדבן היא בהחלט עונה טובה לנסוע ליפן אבל ככל עונה אחרת – יש לה גם חסרונות. מחירי הטיסות והמלונות בשמיים. והתפוסה מתמלאת במהירות כך שצריך להזמין הרבה מאוד זמן מראש. לא זאת בלבד גם אתרי התיירות הפופולריים יהיו מפוצצים בתיירים.
עם זאת, תקופת פריחת הדובדבן היא בהחלט תקופה שבהם תוכלו לראות מחזות שסביר להניח לא תוכלו לראות בשום מקום אחר בעולם. אבל זו לא העונה שחייבים לנסוע בה. זה עונה שרצוי לנסוע בה. אבל אם זה לא מסתדר – לא נורא. יש עוד עונות טובות לא פחות (אל תשכחו לקרוא את הסיקור העונות שעשיתי!).
יפן ידידותית לסביבה
מצד אחד, יש איזושהי מודעות לסביבה, יש עידוד למחזר, הם שומרים על ניקיון הסביבה. ברחובות אין שום לכלוך על הרצפה, וגם כמעט ואין פחי אשפה ברחובות! אנשים נאלצים להסתובב עם האשפה שלהם עד שימצאו פח כדי להפטר מהאשפה שלהם.
כל זה אמור להוכיח שהמיתוס אכן צודק לא? זהו שלא. שהות ממושכת ביפן תוכיח לכם שהמצב אינו כך. יפן עדיין מייצאת המון אשפה בעולם בשל התרבות הצרכנית שלה.
תוכלו לראות כאשר תיקנו למשל, מאכלים, מוסיפים לאריזה המון פלסטיק וקרטונים שלא לצורך. לרכישה הכי קטנה הם יביאו לך שקית פלסטיק, וכשתגידו שאתם לא צריכים שקית, הם מופתעים. הם עוטפים כל פרי בנפרד (??) – case closed.
יפנים הם אנשים חברותיים ואדיבים
כמישהי שהיא חצי יפנית, אני יכולה לפסול את המיתוס הזה. למעשה, כל פעם שמישהו אומר “היפנים כאלה אנשים נחמדים ונדיבים” זה מרגיז אותי. כי אחרי המון זמן ביפן, אני מתגעגעת לחום האנושי של ישראל.
אני יכולה לדבר בשם עצמי, אני יודעת שכשאני בישראל, אם אני זקוקה לעזרה, אני יודעת שמישהו יבוא לעזרתי. אבל ביפן, אפשר לשכוח מזה.
נדמה למרבית המטיילים שהיפנים הם אנשים חברותיים וחמים, אבל בפועל זה לא באמת נכון. היחס ה”חם” הזה זה יחס שהוא בעיקר שטחי שנובע מכללי התנהגות בסיסית ביפן. אבל זה לא כי למישהו באמת אכפת (תסלחו לי על הבוטות).
תוכלו לראות את זה בעיקר בתחבורה הציבורית ביפן. אני תמיד אומרת שהיפנים מגיעים לתחנת המרכזית של טוקיו – כדי להוציא אגרסיות. נוסף על כך, אל תופתעו אם תיראו איש זקן המתקשה לעמוד ואנשים לא מפנים את מושבם כדי לאפשר לו להתיישב.
אבל, אני לא רוצה להכליל כאן. כי יש בהחלט יפנים שהם עושים מעל ומעבר על מנת לסייע לך ללא כל גמול אישי.
סיכום
זהו יקירים אלו עשרת המיתוסים שהצלחתי לשבור על יפן. סביר להניח שיהיו כאן קוראים שיחלקו על דעתי במספר מיתוסים, ואתם בהחלט מוזמנים להגיב למטה בתגובות ולהתחיל כאן שיח מעניין.
בכל מקרה, אלו דעות שלי בלבד. כל אחד יכול להפיק את המסקנות שלו מהחוויה שלו ביפן. אבל זה מה שאני רואה כשאני טסה ליפן.
היה לי חשוב להפיץ את הדעה שלי כחצי יפנית. כי יש הרבה טעויות בדרך התפיסה של תיירים כלפי יפן. ותאמינו לי, לא הכול ורוד בארץ זו.
עד כאן, אני הייתי אני
